ani hanni

צלע נשברת כדי להגיע עם החץ ישר לליבי
עוטפת אותך בשתי ידי החמות
ולא רוצה דבר מלבד אהבתך

כמה אמת כמה בדיה
יש במציאות
מספרת לעצמי סיפור.
וחיה
יש לי אהבה ואש סוערת
ותקווה ענקית
ונחישות מורכזת
חייכתי לעולם
הוא יחזיר לי חיוכו
תגובה אחרת
לא אראה

יש לי בלוג זנוח אי שם במרחבי הרשת והוא חזר אלי
ואני שמחה

מה הספקתי מאותו יום ראשון של פברואר
לחיות הרבה לחיות ללמוד לעשות להתעגל במעגל
לאהוב להתעמל לתכנן טיולי טיבט לנסות ללחוש סינית
לתכנן מסע לבייג’ין שנחאי
לאהוב לשמוח להיות לקרוא לכתוב לתסוס
לחשוק לותר להיות
כי היקום תומך בהוויה שלי
ממגנטת את העולם והשמחה לחיי

היום אני במצב רוח של לעשות מה שבא….לותר על ההתחיבות ולעשות משהו במקום
ההדגשה על לעשות לא לאכול לא להתבטל לא לבזבז זמן לעשות.
אז יצאתי אל השדות שם האויר נשום ובשום ונקי. שם העצים משילים פרי אל האדמה והיוק חודר אל הלב בקלות שלוליות משקפות שמים בתכלת בוצית ועשב רווי טללי בוקר.
בוססתי בבוץ רטבו נעלי מעשב טלול ואספתי מלא סל פרות שנשרו מעצים עומסים…מצוידת בחיוך
חזרתי דרך הכלניות הורודות וחרדלי אביב ראשונים
הביתה

אולי אצלם אולי אצייר אולי אגע באיזה חומר אולי אגע באיזה גוף נפש אולי אמצא מקום חדש בלב שלי. הכל אתגר חדש.
אתמול היו אלה צבעי הים והגלים המתנפצים אתגר לסערת הנפש להתיצב על גבי ניר בצבע.והסערה קפאה ברגע עוד לא מושלמת אבל נוכחת פה בסביבתי.תמיד יהיה עוד חדש